סוד ישרים
כי קרוב הוא וגו' וביארו ז"ל במדרש רבה (בשלח) קרובה שבועה שנשבע אברהם לאבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי וגו' הענין הוא כי אבימלך הי' חפץ לדמות עצמו בכל פעולותיו לאאע"ה שלא יהי' ממש ביניהם שום הבדל ולפי הנראה מדוע באמת לא הועיל לו כל עבודתו הלא אמרו ז"ל (יומא ל"ח:) הבא לטהר מסייעין אותו אכן הראה השי"ת לאאע"ה וירש זרעך את שער אויביו היינו שמי שאינו יכלול עצמו טרם עבודתו בהשער של אברהם אבינו לא יועיל כלום בכל צדקת עבודתו כי אפילו הגר צדק ביותר עם כל עבודות החזקות שלו כל זמן שאינו נכלל עצמו בהשער של אאע"ה אינו נקרא גר צדק כלל וזהו שאמר לו אאע"ה לאבימלך אנכי אשבע היינו מצדי לא יהי' שום מניעה שאני מוכן לקרבך בכל יכולתי אך מה שנמנע ממך התקרבות מצד השי"ת זאת אין בידי ליתן לך וזהו שאמר אבימלך לאאע"ה ועתה השבעה לי באלהים אם תשקור לי ולניני ולנכדי וגו' היינו שביקש מאאע"ה אשר עכ"פ לא יפסיד כל מה שקיבל מאאע"ה שיהי' נשאר אצלו בקביעות גמור ועל זה רמז אם תשקור לי לניני ולנכדי וכמו שביארו ז"ל עד כאן רחמי האב על הבן והשיב לו אאע"ה אנכי אשבע כלומר שמצדי לא יהי' לעולם שום מניעה רק המניעה יהי' מצדך שתעבור על השבועה וכמו שבאמת נתברר אח"כ מפורש דכתיב (שמואל ב ה׳:ח׳) ואת הפסחים ואת העורים שנואי נפש דוד וגו' היינו כי באאע"ה כתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו' היינו כי בכל נפש מגיע כח בריריו עד חמשה דורות לי ולניני ולנכדי עד כאן רחמי אב על הבן כלומר שהבירור של האב מגיע עד חמשה דורות ונתבאר במקומו כדאיתא בזוה"ק (תרומה ) כיון דמטאי התם הא כלהו לעולם ועד וכמו שאמרו ז"ל (ב"מ פ"ה) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מכאן ואילך לא צריכנא תורה מחזרת על אכסני' שלה וכו' היינו שכבר נקבע הקדושה בקביעות לעולם ועד ובכל זאת אף שנקבע גבי ישראל הקדושה על כמה וכמה דורות לעולם ועד המה מעוררים את הקדושה בכל פעם מחדש למען שירגישו הקדושה בדעתם כדכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם ואינם רוצים לסמוך על הקביעות מהקדושה של אבות הנמצא בהם שלא מדעתם כי אם שיראו אותה בעיניהם וילכו בה בתפיסת דעתם כדכתיב לכתך אחרי היינו שהלכו עם הקדושה בתפיסת דעתם כלומר שרדפו אחרי' להבינה גם בתפיסתם כענין הנאמר כאן ללכת יומם ולילה שנעשו קל ברגליהם משא"כ הפלשתים הוא כל חפצם שיקבע בהם הקדושה שלא מדעתם לבל יראה בעיניהם גאות ה' ולבלתי ילכו מדעתם בעבודתו ית' וזה נקרא פסחים ועורים על כן יאמרו עור ופיסח לא יבוא אל הבית:
סוד ישרים
איתא בגמרא (סוכה נג.) בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא וכו' אמר כמה דמדלי טפי מרטב עלמא אמר ט"ו מעלות ואסקיה וכו'. היינו כי בתהום הניח השי"ת יקרות הגדול ביותר וכל השפעות טובות הנמשכים לפעמים בזה העולם נתעורר רק מלמסקי תהומא ובשעה שכרה דוד שיתין היינו כשחפץ לגלות את גודל היקרות המונח בתהום לזה היה צריך להיות מקודם כמו שנאמר (שמואל ב ה׳:ח׳) ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי וגו' ואת הפסחים ואת העורים שנואי נפש דוד על כן יאמרו עור ופסח לא יבואו וגו' היינו כי נפש דוד רומז על העומק הפנימי כדאיתא בזוה"ק (וירא קא) מאי נפש דא נפש דוד כי כל עסקו היה לגלות העומק יקר הגנוז בתהום לזה אמר הסירו את העורים ואת הפסחים היינו שצריכין להסיר מקודם כל המסכים המבדילים והמסתירים כי עורים היינו שאין להם ראיה ופסחים היינו שאין להם קפיצין מדרגא לדרגא וזהו ג"כ ענין שלילת הראיה כי ראיה והליכה יש להם שייכות אהדדי כמו שמצינו בגמ' (ברכות מג) פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות מאור עיניו של אדם: